החלטה בתיק ת"א 56470-07

א.         מהות הבקשה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         עניינה של החלטה זו הוא בערבות בנקאית על סך 300,000 ש"ח (להלן: "הערבות הבנקאית") שהפקידו המשיבים בגזברות בית המשפט מכח החלטתי מיום 12.3.12 שניתנה במסגרת בקשתם של האחרונים לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 13/6/11 (להלן: "פסה"ד קמא").

2.         המשיבים ערערו על פסה"ד קמא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ע"א 56522-09-11) אשר בפסק דינו מיום 25.7.12 קיבל את הערעור בחלקו כמפורט בפיסקה 36 בפסה"ד (להלן: "פסה"ד בערעור").

3.         בעקבות פסה"ד בערעור הגישה המבקשת בקשה לחילוט הערבות הבנקאית בטענה כי סך כל חובם המצטבר של המשיבים כלפיה בסך של 984,771 ש"ח, בניכוי סכום במזומן בסך 200,000 ש"ח אשר המשיבים חוייבו לשלם למבקשת מכח ההחלטה מיום 12.3.12 - מסתכם לסך של 784,771 ש"ח ומשכך יש להורות על חילוט הערבות הבנקאית (סעיפים 7-9 לבקשה).

4.         המשיבים התנגדו לבקשה; בתשובתם טענו המשיבים כי מכוח פסה"ד בערעור בוטל חיובם לתשלום דמי שכירות בגין התקופה שלאחר הגשת כתב התביעה וכי הם שילמו למבקשת את יתרת הסכומים המגיעים לה מכח פסק הדין בניכוי סך 200,000 ש"ח אשר שילמו למבקשת קודם לכן, הכל כמפורט בסעיף 12 לתשובה.

משכך, טענו המשיבים כי יש להורות על השבת הערבות הבנקאית לידי המשיבים.

5.         בצומת זו אדגיש כי בהחלטת הבהרה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 24.12.12 (להלן: "החלטת ההבהרה") נקבע כי ההצהרות המופיעות בסעיפים 34 ו-36 ברישא לפסה"ד בערעור אינן מטילות על המשיבים חיוב כספי הניתן להגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

בהתבסס על החלטת ההבהרה חזרו המשיבים ועתרו לדחיית בקשת המבקשת ולהשבת הערבות הבנקאית לידיהם תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

6.         סמוך למועד הדיון שנקבע ליום 14.1.13 הגישה המבקשת "בקשה להקפאת השבת הערבות הבנקאית למשך 15 יום" ונימקה בקשתה בכוונתה להגיש נגד המשיבים תביעה כספית בסך של 670,000 ש"ח המבוססת על הקביעות ההצהרתיות שנקבעו בפסה"ד בערעור.

7.         המבקשת אף גילתה דעתה כי בד בבד עם הגשת תביעתה הצפויה בדעתה לעתור למתן צו עיקול זמני בין היתר על סכום הערבות הבנקאית.

ב.         דיון והכרעה

1.         בישיבת יום 14.1.13 טען ב"כ המבקשת כי:

"היום יש חוב שעובר פי כמה את סכום הערבות הבנקאית וכי הערבות הבנקאית הזאת צריכה לשמש בטוחה לפירעון ופחות של חלק מן החוב" (עמ' 15 שורות 21-23).

ב"כ המשיבים לעומת זאת טען כי אין בנמצא חוב פסוק (עמ' 16 שורות 8-9) והוסיף:

"הערבות הבנקאית ניתנה להבטחת חיוב פסק דין של בית משפט זה וכך כתוב פה, היא לא נועדה לכל חיוב אחר לא ניתן לממשה ולעקלה" (שם, שורות 18-20).

2.         ב"כ המשיבים מצא תימוכין לעמדתו בפסה"ד שניתן ב-ע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ. עו"ד כידר (פורסם בנבו-להלן: "פרשת בן-עמי").

3.         מצאתי כי טענתו העקרונית של ב"כ המשיבים בדין יסודה שכן עיון בנוסח הערבות הבנקאית מלמד כי היא ניתנה להבטחת:

"כל סכום שיגיע (למבקשת) לפי פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב בתיק הנ"ל" (ת.א. 56470/07).

יתר על כן, בפרשת בן עמי הנ"ל נקבע בין היתר: